<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ס"ה</h1>
<h2>דף ז.</h2>
פסקתי לתכשיטי נשים בשבת כר' עינני בר ששון [שבת ס"ד ע"ב], לחצר וכרמלית שרי לרשות הרבים אסור, אבל לאיש אפי' לרשות הרבים שרי, דאפי' למאן דאס' תכשיטי לנשים בחצר, באנשים שרי אפי' לרשות הרבים, דלא שייך שליף ומחוי דאין דעתו קלה. וכן אוכיח לפנים, תדע דהא ר' יהוד' נשיאה נפק בחומרתא דמדושא, במי שהפך [מו"ק י"ב ע"ב], (בהלכו' גדולי') ומייתי ראיה מתורת כלי דשירין נזמין וטבעות, כדמייתי גבי שרגא דנפטא, בשיל' כירה [שבת מ"ו ע"ב], מכלל דמשום תכשיט לא מקפיד, אלא משום דקס"ד דלא הוי תורת כלי עליו, דאיכ' מילי טובא דהוי תכשיט לאשה ולא לאיש, כמו טבע(ו)ת שאין עליה חותם, ולאיש הוי משוי, אילו אין עליו תורת כלי, ומייתי דיש בכולן תורת כלי. וכן שרגא דנפטא, בכירה, וכן חומרתא דמדושא, במי שהפך, וחומרתא דדושא לאו טבעת ממש. והאי [עירובין ס"ט ע"א] דנפק בחומרתא דדושא וכסייה מקמי ר' יהודה נשיאה, בידו הוציאה. והא דאמ' [שבת נ"ט ע"ב] כלילא שרי בנשים, דהיינו עיר של זהב, והיינו עטרות כלות דאסורו' לכלות ומותר לשאר נשים, כדאמ' בשיל' סוטה [מ"ט ע"ב], ודאמ' ברי' גטין [ז' ע"א], כלילא מנלן דאסיר, היינו של קנים ושל חילת, והיינו עטרות חתנים, ולאו משום תכשיט. והשיב ר' הא דאמ' ברי' גטין, גדל כלילא לברתיה אינה עיר של זהב, אלא עטרות חתני' של קנים ושל חילת. ומה שפי' זקני מ"כ בציור גפרית (לית') שקו' נייל, [לית'] דא"כ מאי של קנים ושל חילת אסור, אלא כעין קריתא דמנמנמא בה כלתא, כדתנ' במס' מידות [ל"ו ע"א], ורואין העטרות שבחלונות, ונ' כעין כיפה שיושבין שם השרים. וקמרא דאיצטריך למישרי, ונר' שהוא בגברי, כדאמ' בהוריות [י"ג ע"ב], נהי דאהני לך קמרא דאבוך, ופי' בערוך סימן הוא למשמשי מלכים, כסרבלי חתומי דרבנן, א"נ קמרי תכשיט דאיש או דאשה, ולאיש שרו כולהו ולאשה איצטריך למישרי. או' ר' דהני נשי דיש להן טבעות בשבת אין לנו לאוסרם עליהן, כי בשבילנו לא יניחנו, וא"כ הנח להן לישרא' שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין, והכי אמרי' בביצה [ל' ע"א], גבי יום הכיפורי' דתוספת דידיה מן התורה וקחזינן דא(ו)כלו ושתו עד חשיכה, וכ"ש הכא דאינן אלא מדרבנ', שהרי כל רשות הרבים שלנו אינו אסור אלא מדרבנ', שהרי הוא כחצירות שלא עירבו ואין חייבין עליו אלא מדרבנן, ואמרינ' ברי' עירובין [ו' ע"ב], אין מערבין רשות הרבים, אבל אם אינו רשות הרבים מערבין אותן, שלנו הוו כחצירות שאינן מעורבות. ועי"ל דנהגו כר' עינני בר ששון דפליג אדרבנן בבמה אשה [שבת ס"ד ע"ב], ואמר משמי' דר' ישמעאל בר יוסי הכל בכבול, ובפיאה נכרית, לחצר שאינה מעורבת דרבנן, מתירין, ה"נ כל אלו מתירין לחצר שאינה מעורבת, ורשויות שלנו הוו כחצירות שאינן מעורבות. ומי אלי ירב ויוכיח ויאמר דלא נהגו כר' עינני בר ששון משמיה דר' ישמעאל בר יוסי דאמרי' בראשית הגז [חולין קל"ו ע"ב], האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יאשיה בכלים, דא' עד שיזרע חטה ושעורה במפולת יד, ואע"ג דאורית', ורבנן פליגי עליה, וכ"ש הכא דרבנ'. וכיון דנהוג כר' יאשיה נהוגי, ולית לן למימר ולא מידי, כיון דנהוג כחד תנא, דאמ' בפ' האשה ניקנית [קידושין ל"ט ע"א], רב נחמ' ורב ענן הוו קאזלי באורחא חזייוה לההוא גברא דקא זרע שערי וחטי בי גופנא, א"ל ניתי מר ונישמתיה, א"ל ולא קיימ' לן כר' יאשיה כו', ה"נ מדאמרי ברי' עירובין [ו' ע"ב], ירושלי' אילמלא דלתותיה נינעלות בלילה חייבין עליה משו' רשו' הרבי', טעמ' דירושל' דעיר גדולה ושכיחי בה ששי' ריבוא, אבל שאר עיירות לאו. ואי קשי' לך הא דאמ' בפסחי' באילו דברי' [ס"ו ע"א], נתעלמה הלכה מבני בתיר' שכחו (ס)ולא הביאו סכין, למחר כל אחד ואחד תוחב לו בין צימרו, וא"ת הא אין חייבי' עליה משום רשו' הרבי' אלא מדרבנן, ואמאי לא התירו הא בית גדול היה שם, ויש לתרץ כדאמ' בעירובי' [ק"א ע"א] בסופו, כאן קודם שנפרצו בה פרצות כאן לאחר שנפרצו בה פרצות, והך דבני בתיר' י"ל דאז נפרצו. והני נושקיש שבצאורי הנשים נר' דמותר מכל וכל, דלא שלפא ומחויא דלא תגלה את בשרה, דאמרי' בבמה אשה [שבת נ"ז ע"ב], כלל א"ר שמע' בן אלעזר כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאין בו, דלא גזרי' דילמ' שלפה ומחויא ותגלה את ראשה, ותו לא מידי.
